השיר בוצע בשנת 91 ע"י קבוצת בנות יוצאות אתיופיה שנקראה "מקהלת שבא" ושלמה גרוניך שימש כמנהלה
המוסיקאלי. בהופעות המשותפות שלי עם אהוד מנור בהתיחסותו לשיר, דיבר אהוד אודות מיזוג הגלויות בארץ.
כיום בני הנוער כמעט ולא יודעים לאיזו עדה הם שייכים בעיקר בשל מיזוג הגלויות, נישואי אשכנזים וספרדים כל נושא
הקיפוח העדתי הולך ונעלם .
הקשר שלי עם אהוד מנור ז"ל
הייתה לי זכות גדולה לעבוד יחד עם אהוד מנור משנת 1995 ועד סמוך למותו, לחלוק איתו מאות הופעות
ברחבי הארץ, נסיעות ארוכות וחוויות מרתקות.
ההכרות בינינו היתה מקרית - 1995 מטעם בית ספר בחולון פנו אלי לקיים ערב לשיכבת ו' יחד תלמידים והורים.
הרכזת הציעה כנושא משירי נעמי שמר ואני המלצתי על אהוד מנור.
בית הספר הזמין את אהוד שהפתיע את כולם והגיע ברגע האחרון, אני הובלתי את השירה בציבור ואהוד
סיפר בין השירים אודות השירים, אודות הכתיבה ועוד סיפורים.
כל קהל התלמידים, מורים והורים התרגשו מאוד וכמובן נהנו מהזכות שזכו לביקורו של אהוד מנור.
לא הספקנו להחליף מילה בינינו. כעבור יומיים, ערב יום שישי הטלפון מצלצל, אהוד הרעיף תשבוחות והודה
לי על ערב מיוחד בתקווה להמשך הקשר. זה הדליק בראשי נורה, בניתי מופע שכולו משירי אהוד יחד עם אהוד,
"אין לי ארץ אחרת" והתחלתי לשווק לכל רכזי התרבות בארץ. מאז שיתפנו פעולה במאות הופעות בכל חתכי האוכלוסיה
והקהלים.
מעולם לא פגשתי אדם כישרוני, חרוץ, צנוע, ענו, יודע ואוהב לפרגן כמו אהוד. הוא חסר לי מאוד.
